חבלות אף הן די נפוצות בילדים ובמבוגרים. מבנה האף, הממוקם במרכז הפנים ובולט קדימה משאר חלקי הפנים, הוא אינו יציב במיוחד ועל כן, שברי האף נפוצים. חלקו התחתון-קדמי של האף בנוי מסחוס וחלקו העליון-אחורי מעצם (ניתן למשש זאת בעצמכם – הסחוס רך ונייד, העצם נוקשה). מחיצת האף נמצאת באמצע חלל האף והיא למעשה קיר שמפריד בין צד ימין לשמאל. היא מהווה עמוד תמך לגשר האף (החלק העליון-חיצוני של האף) ושומר על צורתו ויציבותו.
שבר באף
שבר באף, המוכר גם כאף שבור, הוא פגיעה באחת או יותר מעצמות האף. פגיעה זו יכולה להיגרם ממגוון גורמים, כגון:
- מכה חזקה באף: נפילה, תאונה, תאונת ספורט או אלימות פיזית.
- פגיעה מחפץ חד: חפץ חד כמו מקל או סכין יכול לחדור לאף ולגרום לשבר.
- לחץ פתאומי: לחץ פתאומי על האף, כגון כתוצאה מקפיצה למים גבוהים או צלילה, עלול לגרום לשבר.
חבלה באף עשויה לגרום למספר בעיות:
- דימום מהאף מיד לאחר החבלה – לרוב הדימום נפסק מעצמו תוך דקות בודדות, אלא אם מדובר באדם שנוטל תרופות לדילול דם, אזי הדימום עלול להמשך זמן רב יותר.
- היווצרות שטף דם במחיצת האף – עקב חבלת האף דם עלול להצטבר במחיצה ולגרום להפרעה לאספקת הדם לסחוס המחיצה. עקב כך, המחיצה בסכנת הרס ואם זה קורה – גשר האף עשוי לקרוס והאף ייראה נפול ועקום. אופייני בעיקר לילדים, שחוו חבלת אף חזקה ולאחריה הופיעה סתימה של האף, אך גם במבוגרים.
- שבר במחיצת האף – במקרה זה תופיע סתימת האף (שלא היתה לפני החבלה), לרוב בצד אחד.
- נפיחות באף – נובעת משטף דם מתחת לעור האף, שעשויה להתפשט מתחת לעיניים, לשנות צבעים ולבסוף לסגת ברובה במהלך של 10-14 יום. חלק ניכר מהנפיחות יורד לאחר 5-7 ימים מהחבלה – זהו זמן מתאים לבדוק את האף ולהחליט האם יש שבר אף עם דפורמציה (התעקמות).
- שבר אף – עצם האף בנויה כמו פירמידה. בסיס הפירמידה – העצם שסמוכה ללחיים היא עבה וחזקה ואילו דפנות האף בחלק הקדמי יותר של האף (קירות הפירמידה) בנויות מעצם דקה יחסית. בהן לרוב מופיע שבר – עשוי להיות ללא תזוזת עצם (“סדק”) ולכן האף לא ייראה עקום, או עם תזוזה – אז ייראה האף עקום.
- שבר בסיס גולגולת – חבלה חזקה בחלק העליון של האף עשוייה להתבטא ב”פנסים” – שטפי דם בעפעפיים המכונים “עיני ראקון”. זה מעלה חשד לשבר בעצם שמפרידה בין חלל האף למוח – נקראת בסיס הגולגולת. שבר בבסיס הגולגולת עשוי להיות מלווה בטפטוף מימי מהאף.
בעיות אלה עשויות להופיע, אחת מהן, חלקן או כולן, תלוי בסוג החבלה ובעוצמתה (“מנגנון”).
כפי שבוודאי שמתם לב, האף ממוקם לא רחוק מהמוח. איבוד הכרה ו/או בחילות/הקאות בעקבות החבלה מעידות על חבלה חמורה יותר עם אפשרות לפגיעה מוחית או לדימום סמוך למוח.
על פי מנגנון החבלה והתופעות/בעיות הללו נקבעת הדחיפות להגעה למיון. למשל בנפילה מגובה או תאונת דרכים עם איבוד הכרה, בוודאי שיש להגיע מיידית למיון ולעבור בדיקות מקיפות.
במידה ואין מדובר במצב חמור, אלא החשד הוא לשבר אף בלבד– ייראה לכם האף עקום מיידית לאחר החבלה וביתר בהירות לאחר 5-7 ימים מהחבלה, עם נסיגת הנפיחות. מטופלים רבים מגיעים למיון או לבדיקת אא”ג מיידית אחרי החבלה, על מנת לוודא ש”הכל בסדר”.
איך נראה אף שבור
ישנם מספר סימנים שעשויים להצביע על אף שבור, כולל:
- כאב: כאב הוא הסימפטום השכיח ביותר של אף שבור. הכאב יכול להיות חד או עמום, ויכול להופיע מיד לאחר הפגיעה או להתפתח בהדרגה לאורך מספר ימים.
- נפיחות: נפיחות היא סימפטום שכיח נוסף של אף שבור. הנפיחות יכולה להופיע מיד לאחר הפגיעה או להתפתח בהדרגה לאורך מספר ימים. הנפיחות יכולה להשפיע על האף עצמו וגם על האזור שמסביב לו, כגון העיניים והלחיים.
- דימום: דימום מהאף הוא סימפטום שכיח של אף שבור. הדימום יכול להיות קל או כבד, ויכול להופיע מיד לאחר הפגיעה או להתפתח בהדרגה לאורך מספר ימים.
- חבורות: חבורות סביב העיניים והאף הן סימפטום שכיח של אף שבור. החבורות נובעות מדימום פנימי שגורם לדם להתאסף מתחת לעור.
- עיוות: עיוות בצורת האף הוא סימפטום של אף שבור חמור. העיוות יכול להיות קל או חמור, ויכול להשפיע על הנשימה ועל המראה.
- קושי בנשימה: קושי בנשימה דרך האף הוא סימפטום של אף שבור חמור. קושי בנשימה נגרם כתוצאה מחסימה במעברי האף.
- ירידה בתחושת הריח: ירידה זמנית או קבועה בתחושת הריח היא סימפטום של אף שבור. ירידה בתחושת הריח נגרמת כתוצאה מפגיעה בעצמות האף או ברירית האף.
הטיפול בשבר אף עם תזוזה (“אף עקום”):
מטרת הטיפול שמכונה “החזרת שבר אף” היא להחזיר את העצם שזזה למקום, ולהגיע לתוצאה אסטטית קרובה ככל שניתן, למה שהיה לפני החבלה. במידה ואין תזוזה – אין צורך בהחזרה.
שיעור ההצלחה בטיפול הוא בכ 95% מהמטופלים לאחר הנסיון הראשון. באלו שהתוצאה אינה מספקת ניתן לאחר שבוע לבצע נסיון החזרה נוסף.
תזמון – יש המבצעים החזרת השבר מייד (מס’ שעות) לאחר החבלה אך המקובל יותר (כפי שנעשה ע”י הכותב) הוא להחזיר את השבר בין 5-10 ימים אחרי החבלה. מעל 10 ימים איחוי העצם מתקדם וההחזרה עלולה להיות בלתי אפשרית (אם כי ניתן לנסות גם מעל 10 ימים).
שיטת ההחזרה – על מנת לוודא שאכן האף התעקם כדאי להביא צילומי פנים קודמים באיכות טובה (“סלפי”) מלפני החבלה. אם בוצע צילום רנטגן או אחר – יש להביא דיסק. האף ייבדק היטב ואם אכן מדובר בשבר עם תזוזה תתבצע תחילה הרדמה מקומית (אפשרית מגיל 15-16 למעלה, ובילדים אמיצים במיוחד מגיל 13. מתחת לזה בד”כ ההחזרה נעשית בהרדמה כללית). ההרדמה המקומית מתחילה בהכנסת צמר גפן עם חומר הרדמה לשני הנחיריים למשך כ 10 דקות. לאחר מכן הזרקה של חומר הרדמה (כמו אצל רופא שיניים) לאף, מבחוץ ומבפנים. בשלב הבא, בעזרת מוט מתכת דק שיוכנס לתוך האף תתבצע הזזת העצם שנשברה חזרה למקומה – פעולה שלוקחת לרוב מס’ שניות. במידה והמנתח לא מרוצה מיישור האף הוא ינסה בשנית עד להגעה לתוצאה רצוייה – אף סימטרי.
לרוב אין כאבים ממש, אלא אי נוחות בעת ההחזרה. לאחריה ייתכן מעט דימום מהאף.
בסיום יושמו פלסטרים מיוחדים על האף (לפעמים גם גבס ו/או ספוגית בחלל האף לתמיכה בעצם ועצירת דימום– לרוב לא נחוץ).
במידה ויש כאבים לאחר מכן ניתן ליטול אקמול או נורופן.
חשוב: לפני ההחזרה תתבצע החתמה על הסכמה לפעולה כמחוייב בחוק. קטין מתחת לגיל 18 חייב נוכחות הורה או אפוטרופוס חוקי לצורך החתימה.
לאחר הפעולה תהיה מנוחה על מיטה לכמה דקות ואח”כ מנוחה על כסא והשגחה למשך 30-60 דקות. ניתן לשתות ולאכול מייד לאחר פעולה שנעשית בהרדמה מקומית.
אין צורך בצום לפני הפעולה, אך עדיף לא לאכול ארוחה כבדה לפני כן.
המלצות לאחר הפעולה:
- מנוחה בבית באותו יום. למחרת ניתן לחזור לפעילות רגילה (עבודה, לימודים).
- יש להמנע ממישוש האף למשך חודש.
- יש להמנע מכל פעילות בה עלולים לקבל מכה באף למשך חודש (כמו משחק כדורסל, אומנויות לחימה וכדומה).
- יש להמנע משהייה בשמש וכל מאמץ גופני למשך שבוע.
- יש לחזור למעקב במרפאה לאחר שבוע.
- יש להמנע מהרטבת או הסרת הפלסטרים מהאף ככל שניתן (במקרה והפלסטר ניתק, יש להוציאו ולשים במקומו בעדינות פלסטר ביתי רגיל).
- במקרה של דימום או כל החמרה אחרת יש לשוב למיון / ליידע מיידית את המנתח.
הזכויות על מסמך זה ונוסחו שמורות לדר’ אורי פלג. המידע במסמך זה הינו כללי ומיועד להשלמת מידע למטופלים בלבד.
כל הכתוב במסמך זה אינו תחליף לייעוץ פרטני אצל רופא מומחה.
