דימום מהאף – ילדים ומבוגרים

דימום מהאף – מהו ולמה הוא מתרחש?

האף שלנו הוא איבר מורכב ועשיר בכלי דם זעירים, האחראים על חימום ולחות האוויר שאנו נושמים לפני שהוא מגיע לריאות. רשת כלי הדם הענפה הזו, המרופדת ברירית עדינה, חשופה לגורמים רבים שעלולים להוביל לקריעת כלי דם ודימום. הדימום יכול להופיע מנחיר אחד או משני הנחיריים, ודרגת חומרתו משתנה מאדמומיות קלה ועד לזרימה משמעותית.

ישנם שני סוגים עיקריים של דימום מהאף, בהתאם למיקום מקור הדימום:

• דימום קדמי (Anterior Epistaxis): הסוג הנפוץ ביותר, במיוחד בילדים ובמבוגרים צעירים. מקורו לרוב באזור הנקרא 'אזור קיסלבך' (Kiesselbach’s plexus) – רשת כלי דם עדינה הממוקמת בחלק הקדמי והתחתון של מחיצת האף. דימום זה בדרך כלל קל יותר לעצירה.
• דימום אחורי (Posterior Epistaxis): שכיח יותר במבוגרים, במיוחד אצל קשישים. מקורו לרוב בחלקים האחוריים והעליונים של חלל האף, ומעורבים בו כלי דם גדולים יותר. דימום זה נוטה להיות חזק יותר, קשה יותר לעצירה ולעיתים קרובות דורש התערבות רפואית מיידית. הדם עשוי לזלוג גם לחלק האחורי של הגרון.

גורמים נפוצים לדימום מהאף

הגורמים המשפיעים או תורמים לדימום מהאף רבים ומגוונים, החל מפעולות יומיומיות פשוטות ועד למצבים רפואיים מורכבים. הבנת הגורמים הללו היא צעד חשוב במניעה ובטיפול.

גורמים סביבתיים ומקומיים

• אוויר יבש: חשיפה לאוויר יבש, בין אם בגלל אקלים או שימוש במזגנים ותנורים, מייבשת את רירית האף וגורמת לה להיות שבירה ורגישה יותר לדימום.
• גירוי וחיטוט באף: קינוח אף נמרץ, גירוד או חיטוט באצבע הם גורמים שכיחים מאד, במיוחד אצל ילדים. פעולות אלו עלולות לפצוע את כלי הדם העדינים.
• חבלה באף: מכה ישירה לאף, תאונה או נפילה יכולים לגרום לנזק פיזי ולדימום.
• דלקות וזיהומים בדרכי הנשימה: הצטננות, שפעת, סינוסיטיס או אלרגיות גורמים לדלקת ונפיחות של רירית האף, מה שהופך את כלי הדם לרגישים יותר.
• שימוש בתרסיסי אף מסוימים: שימוש ממושך בתרסיסי אף מכווצי כלי דם עלול לגרום ליובש וגירוי ברירית. תרסיסי סטרואידים לאף, אם אינם מרוססים נכון (כלפי צידי האף ולא כלפי המחיצה), עלולים אף הם לגרות ולדלל את הרירית.
• גופים זרים: בילדים קטנים, הכנסת גוף זר לאף עלולה לפצוע את הרירית ולגרום לדימום.

גורמים מערכתיים ורפואיים

• תרופות לדילול דם: אספירין, קומדין (warfarin), ונוגדי קרישה חדשים (NOACs) מגבירים את הסיכון לדימום ומקשים על עצירתו.
• יתר לחץ דם: לחץ דם גבוה עלול לגרום לעיתים לדימום חזק יותר או קשה יותר לעצירה, אם כי הוא אינו הגורם הישיר לדימום במקרים רבים.
• הפרעות קרישה: מצבים רפואיים כמו המופיליה, מחלת וון וילברנד, או מחסור בוויטמין K, פוגעים ביכולת קרישת הדם.
• מחלות כבד וכליות: מחלות אלו עלולות להשפיע על ייצור חלבוני קרישה ולהגביר את הסיכון לדימום.
• מקרים נדירים: גידולים שפירים או ממאירים באף ובסינוסים, ומחלות תורשתיות מסוימות כמו טלנגיאקטזיה המורגית תורשתית (HHT), יכולים לגרום לדימומים חוזרים ונשנים.

עזרה ראשונה מיידית לדימום מהאף

דימום מהאף, במיוחד אצל ילדים, עלול להיות מלחיץ. שמירה על קור רוח היא הצעד הראשון והחשוב ביותר. הנה הנחיות לעזרה ראשונה יעילה:

1. שבו זקוף והטו את הראש קדימה: זוהי הנקודה הקריטית ביותר. הטיה קדימה מונעת בליעת דם, העלולה לגרום לבחילה והקאות, וכן שומרת על דרכי הנשימה פתוחות. אל תטו את הראש לאחור!
2. לחצו על החלק הרך של האף: בעזרת האגודל והאצבע המורה, לחצו בחוזקה על שני הנחיריים, ממש מתחת לעצם האף, כלפי מחיצת האף. המשיכו ללחוץ ברציפות למשך 10 עד 15 דקות. זהו המיקום בו נמצאים רוב כלי הדם המדממים בחלק הקדמי של האף.
3. נשמו דרך הפה: בזמן הלחיצה על האף, יש לנשום באופן טבעי דרך הפה.
4. קומפרס קר (אופציונלי): ניתן להניח קומפרס קר או שקית קרח עטופה בבד על גשר האף או על העורף. הקור עוזר לכווץ את כלי הדם, אך אינו מחליף את הלחיצה הישירה.
5. הימנעו מקינוח אף: לאחר עצירת הדימום, הימנעו מקינוח אף נמרץ או חיטוט באף למשך מספר שעות לפחות, כדי למנוע קריעת הקריש שנוצר.

טיפול ביתי מומלץ לאחר עצירת הדימום ולמניעת הישנות

עבור אנשים החווים דימומים חוזרים, ובמיוחד כאשר מקור הדימום הוא מהמחיצה הקדמית של האף, קיים פרוטוקול טיפול ביתי יעיל שעשוי למנוע הישנות. פרוטוקול זה כולל שימוש בשני מוצרים עיקריים:

פרוטוקול טיפול ביתי לדימום קדמי נפוץ

הערה חשובה: יש לוודא כי הדימום אכן נעצר וכי מקור הדימום אינו אחורי או חמור לפני יישום פרוטוקול זה. במקרה של ספק, יש לפנות לייעוץ רפואי.

1. הצטיידו בטיפות אף XYLOVIT 1%: ניתן לרכוש ללא מרשם רופא. טיפות אלו מכילות חומר מכווץ כלי דם (קסילומטאזולין), המסייע לעצור דימום מקומי על ידי כיווץ מהיר של כלי הדם.
2. הכנת צמר גפן: קחו חתיכת צמר גפן ברוחב כסנטימטר אחד ובאורך של כ-5 סנטימטרים. על קצה אחד של הצמר גפן טפטפו 5-6 טיפות של XYLOVIT 1%.
3. הכנסת הצמר גפן לנחיר: הכניסו את קצה הצמר גפן הרטוב בעדינות לתוך הנחיר שדימם, כסנטימטר אחד פנימה, כך ששאר הצמר גפן יישאר מחוץ לאף.
4. לחצו בעדינות: לחצו בעדינות על הדופן הרכה של האף למשך 2 דקות. פעולה זו מסייעת למגע ישיר של החומר הפעיל עם אזור הדימום ולכיווץ יעיל.
5. הוצאת הצמר גפן: לאחר 2 דקות, הוציאו בעדינות את צמר הגפן.
6. מריחת וזלין: לאחר הוצאת צמר הגפן, מירחו מעט וזלין בתוך האף, בעזרת האצבע, על המחיצה. הוזלין מסייע ללחך את הרירית ולשמור עליה מפני יובש ופציעה נוספת.

משך הטיפול המומלץ:

• טיפול בצמר גפן עם XYLOVIT: יש לבצע פעמיים ביום (בוקר וערב) למשך 3 ימים סך הכל. ניתן לחזור על טיפול זה לאחר 3-4 שבועות במידה והדימום חוזר.
• מריחת וזלין: יש לבצע פעמיים ביום ולהמשיך בין 2-4 שבועות. ניתן להמשיך גם לפרק זמן ארוך יותר, במיוחד אם יש יובש כרוני באף.

מתי לפנות לרופא אף אוזן גרון או למיון?

אף על פי שברוב המקרים דימום מהאף אינו מסוכן, ישנם מצבים הדורשים התערבות רפואית מיידית. חשוב לדעת מתי לפנות לעזרה מקצועית:

• דימום עקשני: אם הדימום אינו נעצר לאחר 15-20 דקות של לחיצה רצופה ונכונה על האף.
• דימום חזק או בכמות רבה: אם זרימת הדם חזקה מאד, או שאתם חווים איבוד דם משמעותי.
• דימומים חוזרים ונשנים: אם אתם חווים דימומים תכופים ובלתי מוסברים.
• דימום אחורי: אם יש חשד לדימום אחורי (דם זורם לגרון גם כשאתם נוטים קדימה, קושי לעצור את הדימום).
• תסמינים נלווים: אם הדימום מלווה בסחרחורת, חולשה, דופק מהיר, קוצר נשימה או חיוורון.
• חבלה משמעותית: אם הדימום התרחש לאחר חבלה חמורה בראש או בפנים.
• שימוש בתרופות לדילול דם: אם אתם נוטלים תרופות לדילול דם והדימום אינו מפסיק.
• בעיות קרישה ידועות: אם אתם סובלים ממחלת קרישה ידועה.

במקרים אלו, יש לפנות בהקדם לרופא אף אוזן גרון בקופת החולים, או לחדר המיון.

טיפולים רפואיים מתקדמים לדימום מהאף

כאשר הטיפול הביתי אינו מספק, קיימות מספר שיטות טיפול רפואיות מתקדמות לעצירת דימום מהאף ומניעת הישנותו:

צריבה (קאוטריזציה)

צריבת מקור הדימום היא אחת השיטות הנפוצות והיעילות ביותר, במיוחד לדימומים קדמיים. היא יכולה להתבצע באופנים שונים:

• צריבה כימית: באמצעות חומר כמו כסף חנקתי (Silver Nitrate), המיושם ישירות על כלי הדם המדמם. הפעולה מתבצעת במרפאה, לרוב תחת הרדמה מקומית.
• צריבה חשמלית (ביפולרית): שימוש במכשיר חשמלי קטן היוצר חום וצורב את כלי הדם. גם פעולה זו מתבצעת לרוב במרפאה.

הצריבה יוצרת קריש דם יציב המאפשר לכלי הדם הפצוע להחלים. לאחר הצריבה, מומלץ להמשיך למרוח משחות לחות באף.

טמפונדה (חסימה / פתיל)

במקרים של דימום שאינו מגיב לצריבה, או כאשר מקור הדימום אינו ברור, ניתן להשתמש בטמפונדה – הכנסת חומר חוסם לחלל האף המפעיל לחץ ישיר על אזור הדימום:

• טמפונדה קדמית: שימוש בחומרים כמו גזה ספוגה במשחה אנטיביוטית, ספוגים מתרחבים או בלונים ייעודיים המוחדרים לחלק הקדמי של האף.
• טמפונדה אחורית: במקרים של דימום אחורי, קשה יותר לעצירה, נדרשת טמפונדה המגיעה לחלקים עמוקים יותר באף. זוהי פרוצדורה מורכבת יותר, הדורשת לעיתים אשפוז והשגחה רפואית.

הטמפונדה נשארת במקומה למשך 24-72 שעות בהתאם לחומרת הדימום ולסוג הטמפונדה, ומוסרת על ידי רופא.

טיפול כירורגי (ניתוח)

במקרים בהם הדימום אינו נעצר באמצעים שצוינו לעיל, או כשהוא חוזר באופן קבוע וחמור, ייתכן שתידרש התערבות כירורגית. הניתוח מתבצע לרוב בהרדמה כללית ומטרתו לאתר ולצרוב את מקור הדימום, או לקשור את כלי הדם הראשיים המספקים דם לאזור המדמם. השיטות הנפוצות כוללות:

• קשירת עורק הספנו-פלטיני: העורק הראשי המספק דם לחלק האחורי של האף. הגישה אליו מתבצעת בדרך כלל אנדוסקופית, דרך הנחיר.
• קשירת עורקי האתמואיד: עורקים המספקים דם לחלק העליון והקדמי של האף.

ניתוחים אלו יעילים מאד ולרוב מביאים להפסקת הדימום בהצלחה.

צנתור ואמבוליזציה

במקרים נדירים של דימום עקשן ביותר, שלא מגיב לכל טיפול אחר, ניתן לבצע צנתור דרך כלי דם (בדומה לצינתור לב) וסתימה (אמבוליזציה) של כלי הדם הראשיים המספקים דם לאף. הליך זה מתבצע על ידי רדיולוג פולשני.

מניעת דימום מהאף – המלצות יומיומיות

מניעה היא המפתח להתמודדות ארוכת טווח עם דימום מהאף. הנה כמה המלצות יומיומיות שיכולות לסייע:

• שמירה על לחות באף: השתמשו בתרסיסי מי מלח (ספריי מי מלח פיזיולוגי) באופן קבוע, במיוחד באוויר יבש או בחורף. מריחת מעט וזלין או משחה ייעודית לאף (כמו רינוזן, אף-גליצרין) על מחיצת האף בבוקר ובערב מסייעת בשמירה על לחות הרירית.
• שימוש במכשיר אדים: בחדר השינה, במיוחד אצל ילדים, מכשיר אדים יכול להוסיף לחות לאוויר ולמנוע יובש באף.
• הימנעו מחיטוט וקינוח נמרץ: למדו ילדים להימנע מחיטוט באף. אם האף סתום, נסו להשתמש בתרסיסי מי מלח לפני קינוח עדין. גזרו את ציפורני הילדים קצרות.
• שתייה מרובה: שמירה על לחות גוף כללית חשובה גם לרירית האף.
• טיפול באלרגיות וזיהומים: טיפול נאות באלרגיות ובדלקות בדרכי הנשימה יכול להפחית את הדלקת ברירית האף.
• בדיקת תרופות: אם אתם נוטלים מדללי דם, יש לדון עם הרופא המטפל על מינון התרופות ואף לשקול בדיקות קרישה תקופתיות. אין להפסיק תרופה על דעת עצמכם!

דימום מהאף בילדים מול מבוגרים – הבדלים ודגשים

אף כי עקרונות הטיפול דומים, ישנם דגשים שונים כאשר מתמודדים עם דימום מהאף בילדים לעומת מבוגרים:

דימום מהאף בילדים

בילדים, דימום מהאף (אפיסטקסיס) הוא תופעה נפוצה יחסית. למעשה, כ-60% מהילדים יחוו דימום מהאף לפחות פעם אחת בחייהם. ברוב המקרים, הדימום הוא קדמי, נובע מחיטוט באף, קינוח נמרץ או יובש. הגורמים המערכתיים נדירים יותר אצל ילדים, אך חשוב לשלול אותם במקרה של דימומים חוזרים או חמורים.

• פחד וחרדה: ילדים יכולים להיבהל מאד מדימום, וחשוב שההורים יישארו רגועים ויסבירו להם בפשטות מה קורה.
• חיטוט באף: זהו הגורם מספר אחד. חשוב להרתיע וללמד הרגלי היגיינה.
• טיפול ביתי: פרוטוקול הוזלין וה-XYLOVIT מתאים מאד לילדים עם דימומים קדמיים.
• מתי לפנות לרופא: דימום שאינו נפסק לאחר 10-15 דקות, דימומים תכופים, או כל חשש אחר.

דימום מהאף במבוגרים

גם במבוגרים, דימום מהאף הוא שכיח. עם זאת, במבוגרים הסיכוי לדימום אחורי גדול יותר, וקיימת שכיחות גבוהה יותר לגורמים מערכתיים. גיל מבוגר יותר עלול להחמיר את הדימום בשל כלי דם שבירים יותר ומחלות רקע.

• תרופות: מדללי דם ויתר לחץ דם הם גורמים מרכזיים. חשוב לוודא איזון לחץ דם ומינון נכון של התרופות.
• דימום אחורי: אופיו של דימום אחורי הוא חמור יותר, ודורש לרוב התערבות רפואית. הדם יכול לזלוג ישירות לגרון.
• בירור מעמיק: במבוגרים עם דימומים חוזרים או חמורים, יש לבצע בירור רפואי מקיף לשלילת גורמים מערכתיים וגורמי סיכון נוספים.