דלקת אוזן תיכונה כרונית וכולסטאטומה: המדריך המלא מהמומחה שיעזור לכם להבין מתי לגשת לטיפול

מהי דלקת אוזן תיכונה כרונית? ההבדל שחשוב להכיר

כדי להבין את חומרת המצב, חשוב ראשית להבחין בין שני סוגים עיקריים של דלקות אוזניים. רובנו מכירים את דלקת האוזן התיכונה החריפה (אקוטית), המתאפיינת בכאב פתאומי וחזק, חום, ותחושת לחץ באוזן. מצב זה נפוץ מאוד בילדים, ולרוב נגרם מזיהום חיידקי או ויראלי המטופל באמצעות אנטיביוטיקה או חולף מעצמו. לעומת זאת, דלקת אוזן תיכונה כרונית היא סיפור אחר לגמרי. אין מדובר באירוע חד פעמי, אלא בתהליך דלקתי מתמשך, הנמשך שבועות, חודשים ואף שנים.

המאפיין המרכזי של דלקת אוזן תיכונה כרונית הוא קיומו של נקב קבוע בעור התוף. נקב זה מונע מעור התוף להחלים כראוי ומהווה פתח קבוע לחדירת מזהמים מהתעלה החיצונית אל חלל האוזן התיכונה. כתוצאה מכך, החולים סובלים מהפרשה מוגלתית חוזרת ונשנית מהאוזן, לעיתים בעלת ריח לא נעים. בניגוד לדלקת חריפה, כאב אינו תמיד סימפטום בולט, מה שעלול ליצור רושם מוטעה שהמצב אינו חמור. אולם, הדלקת המתמשכת גורמת נזק מצטבר למבנים העדינים של האוזן התיכונה, ובעיקר לעצמות השמע הזעירות, מה שמוביל לירידה הדרגתית בשמיעה.

הסיבות להתפתחות דלקת כרונית

דלקת אוזן תיכונה כרונית מתפתחת לרוב על רקע של תפקוד לקוי של חצוצרת השמע (תעלת אוסטכיוס), הצינור המאוורר את האוזן התיכונה ומנקז ממנה נוזלים. כאשר חצוצרה זו אינה מתפקדת כראוי, נוצר תת לחץ קבוע באוזן התיכונה, הגורם לשאיבה של עור התוף פנימה. מצב זה, בשילוב עם דלקות אוזניים חוזרות ונשנות שלא טופלו כראוי, יכול להוביל להיווצרות נקב קבוע בעור התוף ולהתפתחות התהליך הכרוני.

כולסטאטומה: כשהדלקת הכרונית מסתבכת

אחד הסיבוכים המסוכנים והמשמעותיים ביותר של דלקת אוזן תיכונה כרונית הוא התפתחות של כולסטאטומה. למרות השם המטעה, לא מדובר בגידול סרטני או במצבור של כולסטרול. כולסטאטומה היא למעשה מסה של תאי עור (קרטין) שגדלה במקום הלא נכון: בתוך חלל האוזן התיכונה ועצם המסטואיד (העצם הגולגולתית שמאחורי האוזן). באופן טבעי, תעלת האוזן החיצונית מצופה בעור הנושר ומתנקה החוצה, אך כאשר עור זה חודר לאוזן התיכונה, אין לו דרך לצאת. הוא מצטבר, מזדהם ויוצר כיס הולך וגדל.

מה זה בעצם כולסטאטומה וכיצד היא נוצרת?

הכולסטאטומה מתחילה לרוב ב"כיס שאיבה" (Retraction Pocket) בעור התוף. תת הלחץ הכרוני גורם לחלק חלש בעור התוף להישאב פנימה, וליצור כיס. בתוך כיס זה מצטברים תאי עור מתים. הצטברות זו, יחד עם זיהומים חוזרים, יוצרת סביבה אידיאלית לגדילת המסה. הכולסטאטומה מתנהגת באופן אגרסיבי והרסני. היא מפרישה אנזימים הממיסים את העצם סביבה. תהליך זה מאפשר לה להמשיך ולהתפשט, תוך הרס איטי אך עקבי של המבנים החיוניים באוזן וסביבתה.

הסכנות הטמונות בכולסטאטומה: מעבר לכאב אוזניים

ההרס שגורמת הכולסטאטומה עלול להוביל לסיבוכים קשים ובלתי הפיכים. התעלמות מהמצב אינה אופציה, שכן הנזק רק יחמיר עם הזמן. בין הסיבוכים המרכזיים ניתן למנות:

• ירידה הולכתית משמעותית בשמיעה: הכולסטאטומה הורסת את עצמות השמע (הפטיש, הסדן והארכוף), האחראיות על העברת גלי הקול מעור התוף אל האוזן הפנימית. הרס זה מוביל לליקוי שמיעה הולכתי, שעלול להגיע עד כדי חירשות מלאה באוזן המעורבת.
• פגיעה בעצב הפנים: עצב הפנים, השולט על שרירי ההבעה, עובר בתוך תעלה גרמית בסמוך מאוד לאוזן התיכונה. התפשטות הכולסטאטומה עלולה להרוס את דופן התעלה וללחוץ על העצב או לזהם אותו, מה שיגרום לחולשה או שיתוק של חצי מהפנים (פציאליס).
• סחרחורת וורטיגו: אם הכולסטאטומה הורסת את העצם המגנה על האוזן הפנימית (איבר שיווי המשקל), החולה עלול לסבול מסחרחורות קשות, חוסר יציבות ובחילות.
• סיבוכים תוך גולגולתיים: במקרים נדירים אך מסכני חיים, הזיהום יכול להתפשט אל המוח. הכולסטאטומה עלולה להרוס את העצם המפרידה בין האוזן למוח, ולגרום לסיבוכים קשים כגון דלקת קרום המוח (מנינגיטיס) או מורסה מוחית (אבצס).

איך מזהים כולסטאטומה? סימנים שדורשים בדיקת רופא

היות שהתהליך הוא הדרגתי ולעיתים אינו מלווה בכאב חד, חשוב להיות ערניים לסימנים המחשידים. אם אתם או ילדיכם סובלים מאחד או יותר מהתסמינים הבאים, חיוני לפנות לבדיקת רופא אף אוזן גרון בהקדם האפשרי:

1. הפרשה כרונית מהאוזן: זהו הסימן השכיח והבולט ביותר. מדובר בהפרשה מתמשכת, לרוב מוגלתית, בעלת ריח רע מאוד ואופייני, שאינה מגיבה לטיפול בטיפות אוזניים או אנטיביוטיקה.
2. ירידה מתקדמת בשמיעה: ירידה בשמיעה באוזן אחת, שמחמירה עם הזמן. לעיתים קרובות אנשים מתרגלים לירידה ההדרגתית ולא שמים לב אליה עד שהיא הופכת למשמעותית.
3. תחושת לחץ או מלאות באוזן: תחושה קבועה של אוזן "סתומה" או לחץ פנימי.
4. כאב אוזניים: כאב אינו תמיד קיים, אך יכול להופיע, במיוחד בזמן זיהום פעיל.
5. סחרחורת או חוסר יציבות: סימן המעיד על התפשטות אפשרית לכיוון האוזן הפנימית.
6. חולשה של שרירי הפנים: סימן אזהרה חמור המצביע על לחץ על עצב הפנים.

אבחון וטיפול: הדרך להחלמה

אבחון של כולסטאטומה מתבצע במרפאה על ידי רופא מומחה. הטיפול, לעומת זאת, הוא כירורגי בלבד. אין שום טיפול תרופתי שיכול לרפא או להעלים כולסטאטומה.

תהליך האבחון במרפאה

האבחון מתחיל בשיחה על התסמינים וההיסטוריה הרפואית. לאחר מכן, תתבצע בדיקה יסודית של האוזן באמצעות אוטוסקופ או מיקרוסקופ. בבדיקה, הרופא יכול לראות את הנקב בעור התוף ולעיתים גם לזהות הצטברות של קשקשים לבנים, המעידים על קיום כולסטאטומה. לעיתים יש צורך בניקוי יסודי של ההפרשות והשעווה מהתעלה כדי לאפשר מבט ברור. שלבים נוספים באבחון כוללים:

• בדיקת שמיעה (אודיוגרמה): בדיקה זו חיונית כדי להעריך את מידת הירידה בשמיעה ולקבוע האם מדובר בליקוי הולכתי, התואם להרס עצמות השמע.
• טומוגרפיה ממוחשבת (CT): סריקת CT של עצמות הרקה (Temporal Bones) היא בדיקת הבחירה להדגמת היקף הכולסטאטומה, מידת הרס העצם, והמעורבות של מבנים חשובים כמו עצב הפנים והאוזן הפנימית. בדיקה זו חיונית לתכנון הניתוח.

הטיפול היחיד: ניתוח להסרת הכולסטאטומה

מטרת העל של הטיפול היא סילוק מלא של הכולסטאטומה ויצירת אוזן יבשה ובטוחה, כלומר, אוזן שאינה מועדת לזיהומים חוזרים ולסיבוכים. הניתוח, הנקרא מסטואידקטומיה, מתבצע בהרדמה כללית. במהלך הניתוח, המנתח פותח את עצם המסטואיד שמאחורי האוזן כדי להגיע לכל שלוחות הכולסטאטומה ולהסיר אותן באופן יסודי. לעיתים יש צורך להסיר גם את עצמות השמע שנפגעו.

קיימות מספר גישות ניתוחיות, והבחירה ביניהן תלויה בהיקף המחלה ובמבנה האנטומי של המטופל. לעיתים קרובות, לאחר סילוק המחלה, יש צורך בניתוח נוסף, בשלב שני, כשמונה עד שנים עשר חודשים לאחר מכן. מטרת הניתוח השני היא כפולה: לוודא שלא נותרו שאריות של כולסטאטומה, ולשחזר את מנגנון השמיעה באמצעות השתלת עצמות שמע מלאכותיות (טימפנופלסטיקה ושיקום שרשרת עצמימי השמע). חשוב לציין כי בעיות אוזניים כרוניות בילדות לעיתים מתחילות מהצטברות נוזלים המצריכה התערבות פשוטה יותר כמו ניתוח כפתורים, אך כולסטאטומה היא מצב מתקדם המצריך ניתוח מורכב בהרבה.

החיים אחרי הניתוח: חשיבות המעקב ארוך הטווח

הניתוח הוא רק הצעד הראשון. לכולסטאטומה יש נטייה לחזור, גם לאחר ניתוח שנראה מוצלח. לכן, מעקב ארוך טווח אצל מנתח אף אוזן גרון הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול. המעקב כולל בדיקות תקופתיות של האוזן, ניקוי החלל הניתוחי לפי הצורך, ובדיקות שמיעה חוזרות. במקרים מסוימים, ייתכן ויהיה צורך בבדיקת MRI מיוחדת (DWI) כדי לשלול חזרה של המחלה. המחויבות למעקב היא המפתח למניעת חזרת המחלה ולשמירה על אוזן בריאה ובטוחה לאורך שנים.

למה אסור להתעלם? הסיבוכים מסכני החיים של כולסטאטומה

אני רוצה להדגיש שוב: כולסטאטומה אינה מצב שניתן "לחיות איתו". זוהי מחלה פרוגרסיבית שהזנחתה מסוכנת. ההתעלמות ממנה עלולה לגרום לסיבוכים מסכני שמיעה וחיים. הנזק לעצמות השמע הוא בלתי הפיך ללא התערבות כירורגית. פגיעה בעצב הפנים עלולה להשאיר עיוות קבוע. והסכנה של זיהום המתפשט למוח, למרות נדירותה, היא אמיתית וקטלנית. הטיפול בכולסטאטומה הוא הכרחי, ודחייתו רק מגדילה את היקף הניתוח הנדרש ואת הסיכון לסיבוכים במהלכו ולאחריו. פנייה בזמן למומחה היא הצעד החשוב ביותר שתוכלו לעשות כדי להגן על השמיעה ועל בריאותכם הכללית.