מהי דלקת אוזן חיצונית ("אוזן של שחיין")?
דלקת אוזן חיצונית היא זיהום המתרחש בתעלת השמע החיצונית, שהיא הצינור המחבר בין אפרכסת האוזן לבין עור התוף. תעלה זו מצופה בעור עדין המכיל בלוטות המפרישות שעווה (צרומן). לשעווה זו תפקיד חיוני בהגנה על האוזן: היא יוצרת שכבה שומנית דוחת מים, שומרת על רמת חומציות (pH) נמוכה המונעת התרבות חיידקים, ולוכדת אבק ולכלוך. כאשר מנגנון הגנה טבעי זה נפגע, נוצרת סביבה אידיאלית להתפתחות זיהום חיידקי או, לעיתים רחוקות יותר, פטרייתי.
הגורמים הנפוצים להתפתחות הדלקת
הבנת הגורמים לדלקת היא הצעד הראשון במניעתה. שני גורמים מרכזיים אחראים לרוב המכריע של המקרים:
- חדירת מים ולחות ממושכת: זהו הגורם המרכזי, והוא שהעניק לדלקת את כינויה "אוזן של שחיין". חשיפה ממושכת למים, בין אם בבריכה, בים, באגם או אפילו במקלחת, שוטפת את שכבת השעווה המגינה ויוצרת סביבה לחה וחמה בתעלת האוזן. סביבה זו מהווה קרקע פורייה לצמיחת חיידקים, בעיקר מהסוג פסאודומונס.
- פגיעה מכנית וניקוי אגרסיבי: רבים נוהגים לנקות את אוזניהם באמצעות מקלוני צמר גפן, אצבעות או חפצים אחרים. פעולה זו מסוכנת ומיותרת. היא לא רק דוחפת את השעווה והלכלוך עמוק יותר פנימה, אלא גם עלולה לגרום לשריטות זעירות ופציעות בעור העדין של התעלה. פציעות אלו מהוות שער כניסה לחיידקים ומגבירות משמעותית את הסיכון לזיהום.
גורמי סיכון נוספים כוללים עור יבש או מחלות עור כמו אקזמה, תעלות אוזן צרות במיוחד, ושימוש קבוע באטמי אוזניים או מכשירי שמיעה שעלולים ללכוד לחות.
איך מזהים דלקת אוזן חיצונית? תסמינים שכדאי להכיר
התסמינים של דלקת אוזן חיצונית מתפתחים בדרך כלל בהדרגה, ממטרד קל לכאב משמעותי. חשוב לזהותם מוקדם ככל האפשר כדי להתחיל טיפול יעיל ולמנוע סיבוכים.
תסמינים עיקריים של הדלקת
- כאב אוזניים (Otalgia): זהו התסמין הבולט והמטריד ביותר. בתחילה הכאב עשוי להיות קל, אך הוא נוטה להתגבר במהירות ולהפוך לחריף ובלתי נסבל. סימן היכר מובהק של דלקת חיצונית הוא כאב אוזניים חזק שמוחמר באופן דרמטי במגע קל באפרכסת, במשיכת התנוך או אפילו בלעיסה.
- גרד עז בתעלת האוזן: לעיתים קרובות, גרד הוא אחד הסימנים הראשונים המופיעים, עוד לפני התפתחות הכאב המשמעותי.
- הפרשה מהאוזן (Otorrhea): ייתכן שתופיע הפרשה מהאוזן, תחילה שקופה וחסרת ריח, ובהמשך היא עלולה להפוך לסמיכה יותר, בצבע צהבהב או מוגלתי, ולעיתים עם ריח לא נעים.
- ירידה זמנית בשמיעה ותחושת אטימות: הנפיחות של עור התעלה, יחד עם הצטברות הפרשות ופסולת, עלולות לחסום את מעבר גלי הקול ולגרום לתחושת אוזן סתומה ולירידה הפיכה בשמיעה.
- אודם ונפיחות: במקרים רבים ניתן לראות אודם ונפיחות באזור פתח תעלת האוזן. במקרים חמורים יותר, הנפיחות עלולה להתפשט לאפרכסת ולרקמות הסמוכות.
אבחון ודרכי טיפול בדלקת אוזן חיצונית
כאשר מופיעים תסמינים מחשידים, חשוב שלא להזניח את הבעיה. טיפול עצמי ללא אבחנה מדויקת עלול להחמיר את המצב. הדרך הנכונה היא פנייה אל רופא אף אוזן גרון לצורך אבחון וקבלת טיפול מתאים.
כיצד מאבחנים את הבעיה?
האבחנה מתבססת על תשאול המטופל לגבי התסמינים וחשיפה למים, ובדיקה גופנית. באמצעות מכשיר הנקרא אוטוסקופ, הרופא בוחן את תעלת האוזן ואת עור התוף. בבדיקה ניתן לראות את סימני הדלקת האופייניים: תעלה אדומה, בצקתית ומוצרת, ולעיתים קרובות גם הפרשות ופסולת עור. הבדיקה מאפשרת גם לשלול בעיות אחרות, כמו דלקת באוזן התיכונה, גוף זר או פטרת.
שלבי הטיפול המומלצים
הטיפול בדלקת אוזן חיצונית מתמקד בשלושה מרכיבים עיקריים, כאשר שילובם הוא המפתח להחלמה מהירה ומלאה:
- ניקוי יסודי של תעלת האוזן: זהו השלב החשוב וההכרחי ביותר. טיפות אוזניים לא יהיו יעילות אם לא יצליחו להגיע במגע ישיר עם העור המודלק. לכן, הצעד הראשון הוא ניקוי יסודי של כל ההפרשות, הפסולת והשעווה מהתעלה. פעולה זו מתבצעת במרפאה על ידי רופא אא"ג באמצעות שאיבה (סקשן) עדינה תחת הנחיית מיקרוסקופ.
- טיפול תרופתי בטיפות אוזניים: לאחר הניקוי, הטיפול המרכזי הוא באמצעות טיפות אוזניים שניתנות במרשם רופא. טיפות אלו מכילות בדרך כלל שילוב של:
- אנטיביוטיקה: לחיסול החיידקים שגרמו לזיהום.
- סטרואידים: להפחתת הדלקת, הנפיחות והכאב בצורה מהירה ויעילה.
חשוב להקפיד על המינון ומשך הטיפול לפי הנחיית הרופא, בדרך כלל למשך 7 עד 10 ימים.
- שמירה על האוזן יבשה לחלוטין: במהלך כל תקופת הטיפול ועד להחלמה מלאה, חובה למנוע כניסת מים לאוזן. יש להימנע לחלוטין משחייה. בזמן מקלחת, מומלץ לאטום את האוזן באמצעות צמר גפן טבול בווזלין או להשתמש באטמי אוזניים ייעודיים.
בנוסף, ניתן להשתמש במשככי כאבים ללא מרשם, כמו פרצטמול או איבופרופן, להקלה על הכאב בימים הראשונים. טיפול אנטיביוטי דרך הפה (בכדורים) נדרש רק במקרים נדירים של זיהום קשה שהתפשט לרקמות הסובבות את האוזן.
טיפים למניעה: כיצד להימנע מ"אוזן של שחיין" בעתיד?
מניעה היא תמיד הטיפול הטוב ביותר. אם אתם נוטים לסבול מדלקות אוזניים חיצוניות חוזרות, או פשוט רוצים להימנע מהחוויה הלא נעימה, אימוץ מספר הרגלים פשוטים יכול לחולל שינוי גדול:
- לייבש את האוזניים בעדינות: לאחר כל חשיפה למים (שחייה, מקלחת), הקפידו לייבש היטב את האוזניים. ניתן לעשות זאת על ידי הטיית הראש לכל צד כדי לאפשר למים להתנקז, וניגוב עדין של האוזן החיצונית עם קצה של מגבת. ניתן גם להשתמש במייבש שיער על העוצמה והטמפרטורה הנמוכות ביותר, ממרחק בטוח.
- להימנע באופן מוחלט משימוש במקלות לניקוי אוזניים: כפי שהוסבר, אין צורך "לנקות" את פנים האוזן. כל מה שצריך לעשות הוא לנקות את מה שיוצא החוצה באופן טבעי. לא לשים מקלות באוזניים או כל חפץ אחר.
- לשקול שימוש באטמי אוזניים: עבור שחיינים קבועים, שימוש באטמי סיליקון המותאמים אישית יכול למנוע כניסת מים לתעלה באופן יעיל.
- להימנע משחייה במים מזוהמים: מים באיכות ירודה (למשל, במקורות מים מסוימים לאחר גשמים) מכילים ריכוז חיידקים גבוה יותר ומעלים את הסיכון לזיהום.
- שימוש בטיפות מונעות: ניתן להשתמש בטיפות אוזניים ללא מרשם המכילות תמיסת אלכוהול וחומץ לאחר השחייה. טיפות אלו מסייעות בייבוש המים שנותרו בתעלה ובשמירה על סביבה חומצית שאינה נוחה להתפתחות חיידקים. יש להתייעץ עם רופא או רוקח לפני השימוש.
